הלכה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין שׁוֹרִין דְּיוֹ סַמְמָנִין וְכַרְשִׁינִין כול'. וּמַה טַעַמְּהוֹן דְּבֵית שַׁמַּי. שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּעֲבוֹד וְעָשִׂ֖יתָ כָּל מְלַאכְתֶּֽךָ׃ כָּל מְלַאכְתֶּֽךָ. גּוֹמְרָהּ מִבְּעוֹד יוֹם. וּמַה טַעַמְּהוֹן דְּבֵית הִלֵּל. שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּֽעֲשֶׂ֣ה מַֽעֲשֶׂ֔יךָ וּבַּיּ֥וֹם. מַא מְקַייְמִין בֵּית הִלֵּל טַעַמוֹן דְּבֵית שַׁמַּי. שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּעֲבוֹד וְעָשִׂ֖יתָ כָּל מְלַאכְתֶּֽךָ׃ בְּעוֹבְדֵי בְייָדָן. וּמַא מְקַייְמִין בֵּית שַׁמַּי טַעַמוֹן דְּבֵית הִלֵּל. שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּֽעֲשֶׂ֣ה מַֽעֲשֶׂ֔יךָ וּבַיּ֥וֹם. כְּהָדָא דְתַנֵּי. פּוֹתְקִין אַמַּת הַמַּיִם לְגִינָּה מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְהִיא שׁוֹתָה וְהוֹלֶכֶת בַּשַּׁבָּת. נוֹתְנִין קִילוֹרִית עַל גַּבֵּי הָעַיִן מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְהוּא מִתְרַפֵּא וְהוֹלֶכֶת בַּשַּׁבָּת. נוֹתְנִין רְטִייָה עַל גַּבֵּי מַכָּה מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְהִיא מִתְרַפֵּא וְהוֹלֶכֶת בַּשַּׁבָּת. נוֹתְנִין מֻגְמָר תַּחַת הַכֵּלִים מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְהֵן מִתְעַשְּׁנִין וְהוֹלְכִין בַּשַּׁבָּת. נוֹתְנִין גָּפְרִית תַּחַת הַכֵּלִים מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְהֵן מִתְגַּפְּרִין וְהוֹלְכִין בַּשַּׁבָּת. אֵין נוֹתְנִין חִטִּים לָרֵחַיִים שֶׁל מַיִם אֶלָּא כְדֵי שֶׁייִטָּחֵנוּ כָּל צוֹרְכָן מִבְּעוֹד יוֹם. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַשְׁמִיעוֹת אֶת הַקּוֹל. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי. יְאוּת סָבַר כְּרִבִּי יְהוּדָה. בְּרַם כְּרַבָּנִין. כְּמַה דְאִינּוּן אָֽמְרִין תַּמָּן מִשֵּׁם לֹא הוּתְחַל בְּכָל טִיפָּה וְטִיפָּה. כֵּן אִינּוּן אָֽמְרִין הָכָא מִשּׁוּם לֹא הוּתְחַל בְּכָל חִיטָּה וְחִיטָּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מִפְּנֵי שֶׁהוּא שֶׁכָח וְתוֹקֵעַ אֶת הַיָּתֵדי.
Pnei Moshe (non traduit)
רבי יוסי בר' בון. אמר נמי טעמא דאחריני איכא לאסור ברחיים מפני דחיישינן שהוא שוכח ותוקע את היתד בשבת לתקן את הצריך לו בהרחיים ומה''ט אסרו ליתן חטים לתוכן אפי' מע''ש:
א''ל ר' יופי יאות רבי סבר כר' יהודה. לרבי חגיי קרי ליה רבי שקיבל ממנו כדאמרי' בדמאי ופלוגתא דר' יהודה ורבנן בפרק דלקמן היא לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וכו' בשביל שתהא מנטפת וכו' ור' יהודה מתיר ומפרש לה הש''ס התם דטעמייהו דרבנן דאסרי מפני שלא הותחל בכל טיפה וטיפה כלומר שלא הותחל מע''ש אלא טיפה טיפה והשאר מנטפת והולכת בשבת שהרי א''א שכל טיפה וטיפה יתחילו לנטף מבעוד יום והוי כעושה שיטיף בשבת ורבי יהודה סבר משקה טופח חיבור ומכיון שהותחל מע''ש בטיפה אחת סגי דהוי כהותחל בכל השמן מע''ש והשתא קאמר רבי יוסי לר' חגיי יאות אמרת בטעמא דידך דמשמע דסבירא לך כרבי יהודה דהתם והלכך איצטרכה הכא להאי טעמא משום השמעת הקול ברם כרבנן דהתם לא איצטרך להאי טעמא דהא כמה דאינון אמרין תמן משום שלא הותחל בכל טיפה וטיפה ה''נ הכא משום שלא הותחל טחינת הרחיים בכל חטה וחטה והוי כנותן בתחלה שיטחנו כל החטים בשבת:
אין נותנין חיטין לרחיים וכו'. ופליגי אמוראי בהאי טעמא דר' חגיי סבירא ליה דטעמא הוי מפני שהן משמיעות את הקול בשבת:
נותנין מוגמר. מיני בשמים ע''ג גחלים לגמר בהן את הכלים שלמעלה וכן גפרית ומיירי שהגחלים מונחין ע''ג הקרקע ולא בכלי דאל''כ מאי איכא בין הני להא דבמתני' דקאסרי ב''ש:
קילורית. תחבושת העשויה מסם המרפא:
כהדא דתני וכו'. בתוספתא פ''ק כלומר בהני אף ב''ש מודו דמותר היכא שגגמרת המלאכה מאליה ולהכי אתי האי קרא דוביום וטעמא דהני לא צריכי כלי אבל במלאכה שנגמרת בכלי קאסרי ב''ש משוח שביתת כלי כדפרישית במתני':
ומה מקיימין ב''ש וכו'. הא משמע מדכתיב וביום דיש לך מלאכה הנגמרת מאליה בשבת שמותרת:
בעובדי בידן. דוקא בעושה מלאכה בידים הקפיד הכתוב שתהא כל מלאכתך עשויה מקודם השבת ולא תאמר שאם התחיל בה מקודם גומרה אף בשבת אבל היכא שהמלאכה נגמרת מאליה והתחיל בה מבע''י מותר:
מה מקיימין ב''ה. מה עביד להו בהאי קרא דילפי ב''ש לטעמייהו:
גמ' ומ''ט דב''ש משום דכתיב בדבור זכור את יום השבת ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך דמשמע דכל מלאכתך צריך שתהיה גומרה מבע''י וב''ה ילפי מקרא דכתיב בפ' משפטים ששת ימים תעשה וביום השביעי תשבות מדהוה ליה למיכתב ויום השביעי תשבות וכתיב וביום ללמדך שאם התחיל במלאכה בע''ש אע''פ שהיא נגמרת מאליה בשבת מותר דביום קאי אדלעיל דיש לך שתעשה במבעוד יום וביום השביעי והיינו כשנגמרת מאליה בשבת:
פותקין. פותחין אמת המים שמושכת מן הנהר והולכת להשקות את הגינה:
משנה: 11b בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין שׁוֹרִין דְּיוֹ סַמְמָנִין וְכַרְשִׁינִין אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּשּׁוֹרוּ מִבְּעוֹד יוֹם. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין:
Pnei Moshe (non traduit)
וב''ה מתירין. כדמפרש טעמייהו בגמרא דילפי מקרא דכל מלאכה שהתחיל בה מע''ש והיא נגמרת מאליה בשבת מותר ולא מחלקי בין אם היא נגמרת בכלי או לא דלית להו שביתת כלים כלל:
מתני' אין שירין דיו. שנותנין מים על דיו יבש כדי להשרות וכן סממנין לצבוע בהן וכרשינין שהן עומדין למאכל בהמה ושורין אותן במים וקסברי ב''ש דכל אלו אסור להתחיל בהן בע''ש אלא א''כ יש שהות כדי שישורו מבע''י ובגמרא הכא מפרש לה דטעמא דבית שמאי דילפי מקרא דצריך שתהיה המלאכה נגמרת קודם השבת ומיהו ע''כ דמחלקינן לב''ש בין אם המלאכה נעשית בכלי או לא כדמוכרח מהסוגיא דגמרא וסבירא ליה לב''ש דאסור משום שביתת כלים וכך הוא טעמייהו בהני מתני' דלקמן:
בֵּית שַׁמַּי אָֽמְרוּ לְבֵית הִלֵּל דָּבָר אֶחָד וְלֹא יָֽכְלוּ לְהָשִׁיבָן. בֵּית הִלֵּל אָֽמְרוּ לְבֵית שַׁמַּי דָּבָר אֶחָד וְלֹא יָֽכְלוּ לְהָשִׁיבָן. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּי. אֵין אַתֵּם מוֹדִין לָנוּ שֶׁטּוֹעֲנִין קוֹרַת בֵּית הַבַּד וּבְעִיגּוּלֵי הַגַּת עִם חֲשֵׁיכָה. וְלֹא יָֽכְלוּ לְהָשִׁיבָן. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. אִילוּלֵא דְלָא מַעֲלֶה רֵישִׁי בֵינֵי אַרְיְווָתָא הֲוִינָא אֲמַר טַעֲמָא. תַּמָּן כְּבָר נֶעֶקְרָה כָל טִיפָּה וְטִיפָּה מִמְקוֹמָהּ. הָכָא מָה אִית לָךְ מֵימַר.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר רבי זעירא. אלולי שאיני רוצה להכניס ראשי בין האריות האלה הייתי משיב על זה דשאני תמן בקורת בית הבד וכו' שכבר נעקרה כל טיפה וטיפה ממקומה מע''ש ומאליהן הן הולכין לתוך הכלי בשבת אבל הכא בהני דמתניתין מה אית לך מימר שהרי כל זמן שהן במים נשרין הן ביותר ונמצאת המלאכה נגמרה בשבת:
אין אתם מודין לנו שטוענין קורת בית הבד וכו'. דלא פליגי בית שמאי ובית הילל בזה כדתנן לקמן במתני' ושוין אלו ואלו וכו' ואם כן מ''ש להני דמתני' שאתם אוסרין ולא יכלו ב''ש להשיבן על זה:
בית שמאי אמרו לבית הילל דבר אחד וכו'. הא דלקמן ולא יכלו להשיבן כדאמר בתוספתא שם ששניהן עמדו בתשובתן ולא השיבו אחר כך זה לזה כלום:
הלכה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין פּוֹרְסִין מְצוּדוֹת הַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים כול'. מִי מוֹדִיעַ. אִם נִתְקַלְקְלָה הַמְּצוּדָה דָּבָר בָּרִיא שֶׁנִּיצּוֹדוּ מִבְּעוֹד יוֹם. וְאִם לֹא נִתְקַלְקְלָה הַמְּצוּדָה דָּבָר בָּרִיא שֶׁלֹּא נִיצּוֹדוּ מִבְּעוֹד יוֹם. וַאֲפִילוּ נִתְקַלְקְלָה הַמְּצוּדָה חָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא לֹא נִיצּוֹדוּ מִבְּעוֹד יוֹם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵירִבִּי בּוּן. בְּפוֹרֵשׂ בַּחוֹרְשִׁין. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. דִּתְנָן דָּגִים. וְדָגִים לֹא בְמָקוֹם שֶׁהֵן מְצוּיִין. וָכָא בְמָקוֹם שֶׁחַיָּה וָעוֹף מְצוּיִין.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מהו מיתהני. לב''ש פריך דאמרי כדי שיהבילו מבע''י ומה מהני להו שנתחממו והלא לא נתלבנו לגמרי וא''כ נגמרת המלאכה בשבת ולדידהו אסור בכה''ג:
כגון אילין קורייאי. בני הכפרים דלא מקפידין אם נתלבנו לגמרי או לא וכשנתחממו סגי להו והוי לה כמי שנגמרה המלאכה מבע''י:
והוא שתהא היורה עקורה. מעל האש מקודם שחשיכה בהא הוא דב''ה מתירין אבל אם היתה קבועה ע''ג האש אסור דחיישי' מפני שהוא מתיירא שמא יהא מתאכל ונשרף צבעו והוא מוסיף לתוכה מים ונמצא חייב משום מבשל:
ב''ה ילפין מלאכת היתר ממלאכת איסור. לטעמא דמתירין לכתחלה ליתן האונין לתוך התנור וכן לתת את הצמר ליורה מבע''י הוא דמפרש שהרי אלו עשה כן בשבת שמא אינו אסור דמלאכה היא וא''כ ודכוותה עשה כן מבע''י מותר דהויא כמי שנעשית מלאכתו מבע''י:
גמ' מי מודיע. אם נצודו מבעוד יום אם לא וקאמר דרואין אם נתקלקלה המצודה מבע''י דבר בריא הוא שכבר ניצודו ומחמת כן נתקלקלה שקילקלו אותה כשנכנסין לתוכה ואם לאו דבר בריא הוא שעדיין לא ניצודו ופריך דאפי' נתקלקלה המצודה אכתי איכא למיחש שמא מאליה נתקלקלה או אחד בא וקלקלה ומנא ידע אם ניצודו:
בפורסת. המצודה בחורשין מיירי דמסתמא מצויין הן החיות בחורשין ובכדי שיצודו קאמרי דהואיל דאיכא שהות שיצודו מבע''י תלינן דכבר ניצודו הואיל ומצויין הן ביערות:
תדע לך שהוא כן. דבחורשין איירי דהא דומיא דדגים קתני וכי דגים לא מצויין הן בכל הנהרות והכא נמי במקום שחיה ועוף מצויין הן:
משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין פּוֹרְשִׂין מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּצּוֹדוּ מִבְּעוֹד יוֹם. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין:
Pnei Moshe (non traduit)
ולא את הצמר ליורה. שמבשלין בה הצבעין לצבוע אותו:
אלא כדי שיקליט את העין. הוא הצבע מבע''י:
ובית הילל מתירין. לתת לתוכה מבע''י והיא קולטת מאליה בשבת ומסקינן בגמ' דדוקא ביורה עקורה מעל האש דאם אינה עקורה חיישינן שמא יחתה גחלים תחתיה בשבת ואפילו היא עקורה צריך נמי שתהא פיה טוח בטיט דשמא יגיס בה משחשיכה והמגיס בקדרה עקורה מעל האש בשבת חייב משום מבשל:
מתני' אין פורשין מצודות וכו' אלא כדי שיצודו מבעוד יום. משום שאם עשה כן בשבת חייב אם נכנסו לתוכה בשעת פרישתו הלכך גזור ב''ש אף מבע''י וב''ה מתירין עם חשיכה ויהיו ניצודין והולכין כל השבת כולה:
אלא כדי שיהבילו. שיתחממו מבעוד יום וב''ה מתירין אפילו לא נתחממו:
מתני' אין נותנין אונין של פשתן. אגודות פשתן כשהן מנופצין נקראו אונין ונותנין אותן לתוך התנור כדי שיתחממו ויתלבנו:
הלכה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים. אֵין נוֹתְנִין אוּנִין שֶׁלְּפִּשְׁתָּן בְּתוֹךְ הַתַּנּוּר כול'. מַהוּ מִיתְהַנֵּי. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. כְּגוֹן אִילֵּין קוּרְייָאֵי דְּלַא מְקַפְּדִין. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. וְהִיא שֶׁתְּהֵא הַיּוֹרֶה עֲקוּרָה. אֲבָל אִם הָֽיְתָה הַיּוֹרֶה קְבוּעָה אֲסוּרָה. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְייָרֵא שֶׁמָּא מִתְאַכֵּל צִיבְעוּ וְהוּא מוֹסִיף מוֹי. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. בֵּית הִלֵּל יָֽלְפִין מְלֶאכֶת הֵיתֵר מִמְּלֶאכֶת אִיסּוּר. אִילּוּ עָשָׂה כֵן בַּשַּׁבַּת שֶׁמָּא אֵינוֹ אָסוּר. וְדִכְווָתָהּ עָשָׂה כֵן מִבְּעוֹד יוֹם מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מהו מיתהני. לב''ש פריך דאמרי כדי שיהבילו מבע''י ומה מהני להו שנתחממו והלא לא נתלבנו לגמרי וא''כ נגמרת המלאכה בשבת ולדידהו אסור בכה''ג:
כגון אילין קורייאי. בני הכפרים דלא מקפידין אם נתלבנו לגמרי או לא וכשנתחממו סגי להו והוי לה כמי שנגמרה המלאכה מבע''י:
והוא שתהא היורה עקורה. מעל האש מקודם שחשיכה בהא הוא דב''ה מתירין אבל אם היתה קבועה ע''ג האש אסור דחיישי' מפני שהוא מתיירא שמא יהא מתאכל ונשרף צבעו והוא מוסיף לתוכה מים ונמצא חייב משום מבשל:
ב''ה ילפין מלאכת היתר ממלאכת איסור. לטעמא דמתירין לכתחלה ליתן האונין לתוך התנור וכן לתת את הצמר ליורה מבע''י הוא דמפרש שהרי אלו עשה כן בשבת שמא אינו אסור דמלאכה היא וא''כ ודכוותה עשה כן מבע''י מותר דהויא כמי שנעשית מלאכתו מבע''י:
גמ' מי מודיע. אם נצודו מבעוד יום אם לא וקאמר דרואין אם נתקלקלה המצודה מבע''י דבר בריא הוא שכבר ניצודו ומחמת כן נתקלקלה שקילקלו אותה כשנכנסין לתוכה ואם לאו דבר בריא הוא שעדיין לא ניצודו ופריך דאפי' נתקלקלה המצודה אכתי איכא למיחש שמא מאליה נתקלקלה או אחד בא וקלקלה ומנא ידע אם ניצודו:
בפורסת. המצודה בחורשין מיירי דמסתמא מצויין הן החיות בחורשין ובכדי שיצודו קאמרי דהואיל דאיכא שהות שיצודו מבע''י תלינן דכבר ניצודו הואיל ומצויין הן ביערות:
תדע לך שהוא כן. דבחורשין איירי דהא דומיא דדגים קתני וכי דגים לא מצויין הן בכל הנהרות והכא נמי במקום שחיה ועוף מצויין הן:
משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין נוֹתְנִין אוּנִין שֶׁל פִּשְׁתָּן לְתוֹךְ הַתַּנּוּר אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּהֲבִילוּ מִבְּעוֹד יוֹם. וְלֹא אֶת הַצֶּמֶר לַיּוֹרָה אֶלָּא כְדֵי שֶׁיִּקְלוֹט אֶת הָעַיִן. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא את הצמר ליורה. שמבשלין בה הצבעין לצבוע אותו:
אלא כדי שיקליט את העין. הוא הצבע מבע''י:
ובית הילל מתירין. לתת לתוכה מבע''י והיא קולטת מאליה בשבת ומסקינן בגמ' דדוקא ביורה עקורה מעל האש דאם אינה עקורה חיישינן שמא יחתה גחלים תחתיה בשבת ואפילו היא עקורה צריך נמי שתהא פיה טוח בטיט דשמא יגיס בה משחשיכה והמגיס בקדרה עקורה מעל האש בשבת חייב משום מבשל:
מתני' אין פורשין מצודות וכו' אלא כדי שיצודו מבעוד יום. משום שאם עשה כן בשבת חייב אם נכנסו לתוכה בשעת פרישתו הלכך גזור ב''ש אף מבע''י וב''ה מתירין עם חשיכה ויהיו ניצודין והולכין כל השבת כולה:
אלא כדי שיהבילו. שיתחממו מבעוד יום וב''ה מתירין אפילו לא נתחממו:
מתני' אין נותנין אונין של פשתן. אגודות פשתן כשהן מנופצין נקראו אונין ונותנין אותן לתוך התנור כדי שיתחממו ויתלבנו:
בֵּית שַׁמַּי אָֽמְרוּ לְבֵית הִלֵּל דָּבָר אֶחָד וְלֹא יָֽכְלוּ לְהָשִׁיבָן. אָֽמְרוּ בֵּית שַׁמַּי לְבֵית הִלֵּל. אֵין אַתֵּם מוֹדִין לָנוּ שֶׁאֵין צוֹלִין בָּשָׂר בָּצָל וּבֵיצָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּצּוֹלוּ כָּל צוֹרְכָן 12a מִבְּעוֹד יוֹם. וְלֹא יָֽכְלוּ לְהָשִׁיבָן. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. אִילוּלֵא דְלָא מַעֲלֶה רֵישִׁי בֵינֵי אַרְיְווָתָא הֲוִינָא אֲמַר טַעֲמָא. תַּמָּן בָּשָׂר בָּצָל וּבֵיצָה דַּרְכָּן לְהִתְהַפֵּךְ. הָכָא מָה אִית לָךְ מֵימַר. אָמַר רִבִּי יוּדָן. נִצְלוּ כַאֲכִילַת בֶּן דְּרוֹסַאי. אָֽסְרוּ דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִתְהַפֵּךְ עַד כְּדֵי שֶׁיִּצְלֶה כָּל צוֹרְכוֹ מִבְּעוֹד יוֹם. אָמַר רִבִּי מָנָא. לֹא מִסְתַּבְּרָא דְלָא מוּתָּר. דִּינּוּן יָֽכְלִין לְמֵימַר לוֹן. הֵיאַךְ אַתֶּם מְשִׁיבִין לָנוּ מִדָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לִצְלוֹת כָּל צוֹרְכוֹ מִבְּעוֹד יוֹם עַל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִהִשָּׁרוֹת כָּל צוֹרְכוֹ מִבְּעוֹד יוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
דאינון וכו'. כלומר וכ''ת דאי הכי אין כאן תשובה על ב''ש דהשתא אזדא לה לטעמא לדבר שדרכו להתהפך דאם היינו חוששין לכך אם כן אפילו נצלה מבע''י כמאכל בן דרוסאי הוה לן למיחש להכי מסיק ר' מנא דאכתי איכא תשובה על דברי בית שמאי משום דאינון ב''ה יכלין למימר להון היאך אתם משיבין לנו מדבר שמיהת דרכו לצלות כל צרכו מבע''י והיינו דאף אם לא נצלה אלא כמאכל בן דרוסאי נמי כל צרכו קרינן ליה שהרי יש כמה בני אדם שאוכלין אותו כך ולית כאן למיחש מידי. ומה שאסרו בשלא נצלה אפילו כמאכל בן דרוסאי הוא שאסרו דבכה''ג ודאי איכא למיחש אבל אלו דמתני' הרי הן כדבר שאין דרכו להשהות כל צרכו מבעוד יום וכלומר דליכא קפידא בהו אם נשרו כל צרכו מבע''י או לא דמאי אית לן למיחש בהו שהרי מאליהן הן נשרין והולכין וא''כ לעולם יש לב''ה תשובה על דברי ב''ש:
א''ר מנא. לא היא ולא מסתברא אלא דמותר היא כשנצלו כמאכל בן דרוסאי שהוא שליש בישול מבע''י:
נצלו כאכילת בן דרוסאי. מבע''י מאי ואם אפילו בכה''ג אסרו והשיב לו ר' זעירא אין דאפילו הכי אסרו לפי שהוא דבר שדרכו להתהפך ולעולם איכא למיחש וצריך עד כדי שיצלה כל צרכו מבע''י:
הוינא אמר טעמא. להשיב על זה דשאני תמן שדרכן של אלו להתהפך לפי שאינן נצלין הכל בבת אחת אלא בתחלה צולין אותן מצד זה ומהפכין אותן לצד השני לצלותן וא''כ חוששין אנו שמא יהפוך איתן בשבת לגמור צלייתן אבל הכא בהני דמתני' מה אית לך מימר הלא דרך להשרות אותן כאחת והרי זו תשובה על דברי בית שמאי:
אין אתם מודים לנו שאין צולין וכו'. וה''ה להני דמתני' עד שישורו מבעוד יום:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source